PM2.5 — חומר חלקיקי עדין קטן מ-2.5 מיקרומטר. חלקיקים אלה קטנים מספיק כדי לעקוף את האף והגרון, להגיע עמוק לריאות ואף להיכנס לזרם הדם. מקורות עיקריים כוללים פליטת כלי רכב, תהליכים תעשייתיים ושרפות יער.
PM10 — חלקיקים גסים קטנים מ-10 מיקרומטר, כולל אבק, אבקנים ושחיקת משטח כבישים. למרות שהם גדולים יותר מ-PM2.5, הם עדיין גורמים לגירוי נשימתי ומחמירים אסתמה.
O₃ — אוזון בגובה פני הקרקע אינו נפלט ישירות — הוא נוצר כאשר תחמוצות חנקן ותרכובות אורגניות נדיפות מגיבות באור שמש. גבוה יותר בצהרי קיץ. עלול לעורר התקפי אסתמה ולהפחית את תפקוד הריאות.
NO₂ — דו-תחמוצת החנקן מגיעה בעיקר ממנועי כלי רכב ותחנות כוח. היא גורמת לדלקת ברירית דרכי הנשימה, מה שהופך את הריאות לרגישות יותר לזיהומים.
SO₂ — דו-תחמוצת הגופרית משתחררת משריפת דלקים מאובנים המכילים גופרית, במיוחד פחם ונפט. אפילו חשיפה קצרה עלולה לכווץ את דרכי הנשימה, במיוחד אצל אנשים עם אסתמה.
CO — פחמן חד-חמצני הוא גז חסר ריח מבעירה לא מלאה של דלקים. בחוץ, הוא מגיע בעיקר מתנועת כלי רכב. ברמות מוגברות, הוא מפחית את יכולת הדם לשאת חמצן.